אוגוסט, סוף החופש הגדול, והג'אגלינג בין הילדים לעסק מגיע לשיא. השבוע עשיתי החלטה: סגרתי את המחשב, לקחתי את הילדים ונסענו לפארק מים. היינו שם שבע שעות רצופות בתוך הרעש, המים, המגלשות והצחוק שלהם.
ברור שידעתי מה נשאר מאחור. ידעתי שיש לקוחות שמחכים, משימות דחופות על הפרק ופרויקטים שצריכים להתקדם. אבל מתוך צורך השעה והרצון להיות שם באמת עם הילדים, אמרתי לעצמי בצורה הכי ברורה: עכשיו אני כאן במאה אחוז, וכשאני חוזרת הביתה, אני מתיישבת ונותנת ללקוחות שלי את העבודה הכי טובה, מדויקת ומושקעת שיש. בלי פשרות ובלי הנחות.
חזרתי הביתה, הכנתי לי צ'אי לאטה מפנק, פתחתי את הלפטופ ובתוך שעתיים בלבד סיימתי משימות של יום עבודה שלם.
הכול פשוט זרם. הרעיונות נחתו ישר למקום, ההחלטות התקבלו ברגע, ובמקום להתלבט שעות על כל פרט קטן, העבודה רצה קדימה בדיוק מקסימלי.
זה גרם לי לחשוב על איך שאנחנו מנהלים את האנרגיה שלנו. יצירתיות לא עובדת על אוטומט, וכשאנחנו יושבים שעות ברצף מול המסך, הראש נשחק והרעיונות נתקעים. דווקא הניתוק המוחלט הזה ניקה לי את המחשבה והחזיר אותי למקלדת רעננה וחדה. מעבר לזה, חלון הזמן המוגדר יצר פוקוס טהור: ידעתי בדיוק כמה זמן יש לי, וכל רעשי הרקע פשוט נעלמו.
ברור שההמלצה היא לא לקחת שבע שעות חופש בכל יום ולעבוד רק שעתיים. זו הייתה תוצאה מובהקת של אילוצי הקיץ והחופשה עם הילדים. אבל העיקרון מאחורי זה נכון תמיד: כדי לשמור על תפוקה גבוהה ורעיונות חדים, אנחנו חייבים לדעת להוריד את הרגל מהגז.
זה יכול להיות חצי יום בים, טיול של חצי שעה בחוץ עם הכלב, או אפילו עצירה קצרה לנשימה ולאוורור באמצע יום עמוס. בסופו של דבר, לקוחות לא מרוויחים מאיתנו כשאנחנו יושבים מולם שחוקים במשך שמונה שעות. הם צריכים את המוח שלנו בשיאו, עם פיצוחים חכמים ותוצאות מעולות.
לפעמים, העצירות הקטנות והיזומות האלה הן לא בזבוז זמן, אלא כלי העבודה הכי מדויק שיש לנו כדי לחזור לעסק בשיא העוצמה.