תקופת חגי תשרי מביאה איתה באופן טבעי עצירה לחשבון נפש, ובחיים העסקיים העצירה הזו פוגשת אותנו עם שאלה כנה: מול מי אנחנו באמת מודדים את עצמנו? האם המבט שלנו מופנה החוצה, אל הקולגות והמתחרים בתחום, או פנימה, אל המקום שבו עמדנו אנחנו בשנה שעברה?
הנטייה להציץ הצידה היא אנושית לחלוטין. זה קורה לנו בריצה כשאנחנו רואים מישהו עוקף אותנו ומזכירים לעצמנו לשמור על הקצב שלנו, זה קורה אפילו בגידול ילדים, ובטח שבעסק עצמאי. לעיתים יש בהשוואה הזו גם תועלת אמיתית: בתחילת הדרך, או כשרוצים לדייק תמחור, בדיקת השוק עוזרת לקבל קנה מידה. גם ללכת לסדנאות של אחרים כדי ללמוד, להחכים ולקבל השראה זו דרך נפלאה להתפתח ולפרגן לקהילה שסביבנו.
המלכודת מתחילה כשההשוואה מפסיקה להיות כלי למידה והופכת למדד לערך העצמי שלנו. בעולם ה-CBT אנחנו מכירים היטב את הנטייה להפעיל פילטר מנטלי: להשוות את כל "מאחורי הקלעים" המורכב והיומיומי שלנו רק אל חלון הראווה הנוצץ של האחר, תוך מזעור ההישגים שלנו והעצמת ההצלחות שמסביב. כשאנחנו תוהים אם האירועים, ההכנסות או הלקוחות של הקולגות טובים משלנו, אנחנו שוכחים שלכל עסק יש סט ערכים אחר, קצב התפתחות משלו ואישיות ייחודית שבגללה אנשים בוחרים להגיע דווקא אליו.
במקום לשקוע במחשבות שמורידות את האנרגיה, חשבון הנפש המצמיח ביותר הוא המעבר לבדיקת עובדות אמפירית מול עצמנו. לשבת עם דף ועט ולראות שחור על גבי לבן: אילו מיומנויות חדשות רכשתי השנה? איזה דיוק עשיתי בעסק שהוביל לתוצאות טובות יותר? איפה הייתי לפני שנה בדיוק ואיפה אני עומדת היום?
עסק עצמאי הוא לא תחרות ספרינט שבה כולם רצים על אותו המסלול, ומה שמיועד לנו מגיע בזכות מי שאנחנו והייחודיות שלנו.
לקראת השנה החדשה, אני מאחלת לכולנו שנלמד לכבד את הקצב האישי שלנו, שנחגוג את הדרך שעברנו ושנפתח שנה של צמיחה, ביטחון פנימי והרבה שקט בלב.
שנה טובה ומדויקת לכולנו.